במשך שנים רבות חיה משפחת שיף מאשדוד את חייה בצמצום ובדוחק, בלי שקל מיותר, אבל בשלווה ובשמחה.

אבי המשפחה הברוכה, ר' יצחק מאיר, חי חיי תורה וחסידות ואף מתאמץ בכל כוחו לפרנס ולכלכל את משפחתו.

ופתאום, הנגיף הארור נדבק בו.

בתוך כמה ימים ר' יצחק מאיר מובהל לבית החולים, ומוכנס לבידוד מוחלט.

אחרי ימים ארוכים של סבל, עליות ומורדות, המצב מסתבך: הנגיף הגיע לריאות!

מהר מאוד מגיעה למשפחה הבשורה המפחידה מבית החולים: חייבים להרדים את אבא! שבועות ארוכים של פחדים וחרדות אין-סופיים. אלפי פרקי תהלים. מאות קבלות טובות. עשרות לילות ללא שינה. אלפי מחשבות על מה שעלול לקרות.

ופתאום, כמו משום מקום,מגיעה בשורה נוראה: זיידי נפטר!

זיידי שיף המתוק, הרה"ח ר' יוסל שיף ז"ל מירושלים, נפטר באופן פתאומי!

הלב ממאן לעכל את הבשורה הקשה, הצער והפחד ממלאים את הלבבות עד למעלה.

ואחרי כמה שעות, נוחתת בשורה נוספת, מחרידה מאין כמותה: גם באבי נפטרה!

הלבבות מתפרקים לאלפי חתיכות.

לאף אחד אין כוח להחזיק את עצמו.אף אחד לא מסוגל להאמין שהמציאות יכולה להיות כל כך נוראה.

ובפנים, במקום העמוק ביותר בלב, מקננת עוד יותר המחשבה המחרידה: מה, מה יהיה עם טאטי?!

הוא שוכב מורדם ומונשם, מחובר למכשיר אקמו.

כל יום שעובר אינו מיטיב עם מצבו, ואפילו ח"ו להיפך.

מה, מה יהיה כאן, רבונו של עולם?!

במוצאי ראש השנה נופלת על ראש המשפחה הבשורה המזעזעת מכולן:

טאטי כבר לא יחזור הביתה!

טאטי איננו!

טאטי נפטר!

אין זמן אפילו לארגן את המחשבות.

עוד באותו לילה מתקיימת הלוויה המחרידה.

12 ילדים מלווים את אביהם לקבורה, מהם 8 יתומים שעדיין לא זכו להתחתן.

ביניהם כלה טרוטת עיניים, שזה עתה רק התארסה.

נערה צעירה שכל ימיה רק חלמה

על היום המאושר שבו אביה יכניס אותה לחופה, ועכשיו תגיע לחתונה שלה לבד, רק אם אמא, בלי אבא!

הלב גועש מיגון, מצער, מכאב, מגעגוע, מפחד, ומחרדה. לוויה. קריעה. קדיש. קבורה. שבעה.

הכל רץ מהר, יותר מכפי שהלב מסוגל להכיל.

ואין אפילו את פיסת השלווה הדרושה כדי לחשוב על העתיד.

על יום למחרת השבעה, על חודש אחר כך, ובוודאי לא על שנה אחר כך ועל עשר שנים אחר כך.

כשהאבא לא יהיה כאן יותר.

האבא הטוב והמסור, שהתאמץ ו'קרע' את עצמו במאמצים עילאיים לפרנס ולכלכל את כל בני משפחתו, ולתת לכל ילד את מה שהוא צריך.

האבא שהתאמץ לחתן את ארבעת ילדיו הראשונים בכבוד, וגם כשכבר לא היה בידו די הצורך, הוא טרח וכיתת את רגליו לכל מקום ועשה הכל כדי שילדיו ייכנסו לחופה בלי שיחסר להם כלום.

ופתאום הוא לא כאן יותר כדי לדאוג להם.

המשפחה הגדולה והברוכה, שמונה יתומים, שהגדולה בהם היא כלה לפני חתונתה והקטנים הם ילדים רכים שעדיין לא קולטים בכלל מה קרה כאן, ואלמנה שבורה אחת – מוצאים את עצמם פתאום לבד, לבד, בלי מישהו שידאג להם.

משפחה בלי אבא, ואפילו בלי סבא וסבתא.

משפחה בלי משענת, בלי מישהו שמסוגל לשלם את החובות שנשארו, בלי מישהו שישלם מחר את חשבון החשמל, והמים, והגז, והמכולת.

שלא לדבר על ההוצאות הגדולות העתידיות, במשך השנים הבאות.

משפחה שמתחילה את החודש הבא עם אפס שקלים הכנסות.

ממש כמו ספינה קטנה שמטולטלת בים, בלי קברניט. בלי מישהו שייקח אחריות וינווט את הספינה בים הסוער.

ל א.

זה לא משהו שאנחנו יכולים לראות, ולהרשות לעצמנו לעמוד מהצד!

זה מקרה שכל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו, חייב להושיט יד, כדי להציל את המשפחה שלא תיכנס למצב מצוקה נורא!

ל א.

לעולם לא נוכל להחזיר למשפחת שיף את אביה האהוב.

אבל לפחות נוכל להבטיח שהיא לא תסבול ממצוקה כלכלית ומחרפת רעב!

לפחות נוכל להבטיח שהאלמנה השבורה תוכל לחתן את ילדיה, שמונת היתומים, בכבוד!

ברגע גורלי זה –

זו האחריות של כל אחד ואחד מאיתנו!

אתה יכול לעזור למשפחת שיף!

בזכות התרומה שלך האלמנה והיתומים

יוכלו בעז"ה לעמוד על רגליהם!

לחץ כאן לתמוך באלמנה ובשמונת היתומים!