זכינו ורוב רובם של תלמידי ישיבתינו הקדושה מגיעים ממשפחות עמלי תורה ומרובות ילדים ב"ה
וכידוע שמטבע הדברים קורה שבחור שצריך עכשיו לקנות ביגוד או משקפיים או כל הוצאה כספית אחרת
לא יכול להיעזר בהוריו שגם ככה מתמודדים עם הנטל הכלכלי
יושב אותו בחור וחושב על הנעליים שכבר מתחילות להיקרע
ונזכר בחבר מהשכונה שלו של"ע בתקופות הקורונה עזב את הישיבה שלו
והיום כפי הנראה לעיניים אין לו שום בעיה לקנות לעצמו גם שלוש זוגות נעליים
וכך בלי שרוצה קופצות המחשבות: איפה אני ואיפה הוא?
מה קרה לך?! אומר לעצמו זה הרי בדיוק מה שהרושיב'ע דיבר בסעודה שלישית
"כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה"
כן, אפילו דוד המלך חשב כך אבל כל זה "עד אבוא אל מקדשי א-ל אבינה לאחריתם"
הא אמר הרושיב'ע בחור מתיישב ס"א אחד ואז אבינה לאחריתם אין יותר ספקות.
:מעודד קם הבחור לרדת לבהימ"ד כשפתאום דקירה מוציאה לו את כל האוויר
איך אני אכנס בלי נעליים? כבר למעלה משבוע שאני נכנס עם קרוקסים... לא נעים לי כבר לומר לכולם שכואבת לי הרגל
הלוואי הייתי בדרגה של "אבוא אל מקדשי א-ל"
אבל בינתיים זועק הבחור מעומק ליבו "ונא אל תצריכנו" טאטעא
בל אם זה מה שנגזר עלי אז "ותננו לחן ולחסד" ואם גם זה לא אז לפחות
"ולרחמים"
אף אחד לא אוהב שמרחמים עליו
בא ונראה לאותו בחור שאנחנו לא מרחמים עליו שחסר לו.
אנחנו מעריצים אותו על כך שבחר בתורה
הוא מלאו ליבו להימנות על שבט לוי
ואנחנו נמלא חסרונו בחן ובחסד
