לא יוכלו לכבות
בטהרה, בעוז ובתפארת!
בשנת תשע"ו הקים הרב יהודה רבי שליט"א את בית הספר הראשון בירושלים לציבור בני התורה, בהוראתו המפורשת של מרן הגר"ש אויערבך זי"ע. שנה וחצי אחר כך, הוקמה רשת גנים בכל רחבי העיר. מוסדות החינוך בהנהלת הרב יהודה רבי נודעים לתהילה בשל רמתם הגבוהה והמוקפדת, והן בשל הניהול המעולה והתקין המאפיין את המקום. המוסדות שתחת הנהלתו של הרב רבי הפכו למותג מבוסס ויציב, המסמל את תפארת המוסדות על טהרת הקודש בדרכו של רבנו ראש הישיבה מרן הגר"ש אויערבך זצוק"ל.
במשך השנים ובעקבות פעילות נמרצת, התפרסם שמו של הרב יהודה רבי בארץ ומחוצה לה, ונדיבי עם נתנו בו את אמונם הבלתי מסויג. בעקבות כך, בשנה האחרונה הצליחו המוסדות שתחת הנהלתו ליצור שוויון מושלם בין הכנסות להוצאות. נתון שאין לו אח ורע, המצביע על הזדמנויות פוטנציאליות אדירות להתפתחות ולצמיחה.
אסור לתת לזה לכבות
בנקודת הזמן הזו, מוטל הכול על כף המאזניים. חובות הקמה עצומים של רשת הגנים ובתי הספר (שחלקם כבר נעמדו על רגליהם מבחינה תפעולית וכלכלית ומתנהלים באופן עצמאי), עדיין מוטלים על שכמו של הרב יהודה רבי וכובלים את צעדיו. אלו חובות עצומים שאי אפשר לכסות בשום פנים בגיוס כספים סדיר. לחובות הללו אין שום הסדר, מלבד גלגול כספים נואש ומביש, הכרוך בלחץ איום ובלתי אפשרי. החובות האיומים הללו לא רק בולמים את התפתחותו וחונקים את סדר יומו של הרב המנהל. הם כבר נגעו בבריאותו ומאיימים על יכולתו להמשיך ולנהל את המוסדות. דווקא בשלב הזה, לאחר כל מה שהושג, עלולים החובות מן העבר למוטט את הכול! האם ניתן לרב יהודה רבי לקרוס, חלילה? האם זו התשובה להשקעה העצומה בצרכי ציבור, למסירת כל חייו הפרטיים למען הכלל? חלילה לנו!
חייבים להמשיך בתנופה!
הורדת עול החובות מעל שכמו של הרב יהודה רבי, מסמנת תקווה גדולה לציבור בני התורה. זהו ציבור שגדל ומתפתח כל העת באופן טבעי, וצרכיו אף הם גדלים. נדרשת תנופה של ממש, תנופה של עשייה ובנייה, התפתחות והתפרסות. ומי כמו הרב יהודה רבי שליט"א מתאים לשאת את דגל התנופה והעשייה ברוחו של רבנו הגדול זי"ע.
כמה קשרי תורמים יכולים להעמיק ולהתפתח במקום גלגולי החובות האיומים? אלו מוסדות חדשים יכולים לקום? כמה יוזמות חדשות יוכלו לצאת אל הדרך? את התשובה ניתן אנחנו, כולנו, במגבית החיונית כל כך לעתידו של הציבור כולו, לעתידה של הדרך ולעתידם של ילדינו. מגבית של הצלת נפשות, של הכרת הטוב, של תקווה.
כי חייבים להמשיך בתנופה.
